טיפול בהיפנוזה רפואית בילדים

בעיות בהן ניתן לטפל בילדים בעזרת היפנוזה:

בעיות בדרכי השתן: הרטבת לילה, השתנה מרובה במהלך היום, אגירת שתן, בריחת שתן בעת צחוק.

כאב: כאב חריף או כרוני מבעיות רפואית שונות, הפחתת כאב בפעולות רפואיות.

בעיות נוירולוגיות: טיקים קוליים או תנועתיים, מיגרנה וכאבי ראש, פרכוסים המוחמרים במצבי לחץ, ורטיגו וסחרחורת.

בעיות בדרכי הנשימה: שיעול כרוני, אסטמה פסיכוגנית, צרידות, גמגום.

הרגלים "מגונים": מריטת שיער, כסיסת ציפורנים, מציצת אצבע, אכילת יתר, הליכה בשינה, גרד כרוני.

בעיות מעיים: הקאות חוזרות, קושי בבליעה, תסמונת המעי הרגיז (IBS), בריחת צואה.

בעיות עור שונות: פסוריאזיס, יבלות ויראליות, אלרגיה עורית, אורטיקריה, אניגיואדמה, גרד כרוני, הזעת יתר.

פחד ממחטים-בחולי סכרת, צורך בבדיקות דם, הורמון גדילה.

שיטות לאינדוקציה (השראת היפנוזה) בילדים

קיימות שיטות שונות ל "הכנסת" ילדים למצב היפנוטי. על מנת לשפר את הצלחת הטיפול חשוב מאוד ללמוד ולהכיר את עולמו הפנימי ואת עולם המושגים והדימויים בהם הילד משתמש. במה הוא אוהב לשחק, מה מפחיד אותו ומה משמח אותו, האם יש "גיבור על" שהוא אוהב, האם עוסק בפעילויות ספורט וכו".

כל זאת על מנת לשלב פרטים אלו ב"תסריט ההיפנוטי" שאותו המטפל מציג לילד, כדי שיתחבר אליו יותר בקלות ו"יזרום" איתו.

להלן מספר שיטות לאינדוקציה היפנוטית בילדים:

§   "מקום מועדף": מבקשים את הילד לדמיין עצמו במקום שגורם לו תחושת נוחות ורוגע תוך התמקדות על פרטים רבים ככל האפשר, כדי לגרום לחוויה "אמיתית" יותר. זו יכולה להיות צפייה בבעלי חיים, צפייה בטלוויזיה, צפייה בעננים, האזנה למוזיקה, נגינה בכלי אהוב, פעילות ספורט ועוד אין ספור מצבים המעוררים בילד רגיעה ובטחון עצמי.

§   סיפור סיפורים: מאחורי כל סיפור עומד מסר, שלא תמיד מובן ברמה מודעת, אך ה"תת מודע" יודע לתת לו פרשנות תוך עקיפת מנגנוני הגנה של האגו. כך הילד נותן פרשנות בעצמו למסר מהסיפור, משליך את המסר לשינוי על אישיותו ומבצע תיקון ללא שהוא מודע כלל לכך שהשינוי נעשה. דבר זה מונע ניסיון התנגדות לשינוי.

§   תגובות אידיו-דינמיות: דומה לשיטות הפנוט במבוגרים בהן נעשה שימוש בתופעה היפנוטית שבה בעת ריכוז במחשבה על תנועה, תחושה תמונה וכו" , המח גרום לגוף לבצע את המחשבה בפועל (למשל מחשבה על בלון הקשור ליד, גורם קלילות ביד עד שהיא מתרוממת באוויר במציאות).

§   הרפיה פרוגרסיבית: ביצוע כיווץ והרפיה הדרגתית של קבוצות שרירים שונות בגוף תוך הדגשת תחושת הרוגע והשלווה שהתהליך גורם והמשך העמקת המצב ההיפנוטי מנקודה זו.

 מטרת ההפנוט הינה לשפר תחושת תקווה ושליטה בבעיה. המטופל לומד להיות משתתף פעיל בפתרון הבעיה ומציאת פתרון לה, במקום להיות סביל שסובל מהבעיה. לומדים כוחות פנימיים לשליטה עצמית בבעיה. חשוב שהמטופל יגדיר מהי התוצאה הטיפולית שאליה הוא רוצה להגיע, דבר המשפר את המוטיבציה להצלחת הטיפול.

חשוב שההורה לא יכפה טיפול על הילד ולא יכריח אותו לבצע תרגול של הפנוט עצמי בבית. הדבר צריך לבוא מהילד, כשהוא חש שהוא מוכן להקדיש את הדקות הללו על מנת לעזור לעצמו לחוש טוב יותר. הורה שלוחץ על הילד לבצע הפנוט עלול לגרום ל"אנטי" ולפגיעה בטיפול.

קיימות 3 קבוצות עיקריות של סוגי היפנותרפייה:

1. שיטות תמיכה ו"חיזוק אגו" : עוזרות למטופל לחוש בעל ערך, יכול להתמודד עם אתגרים ובעיות. חש שיכול יותר לתרום לשיפור מצבו, להיות בשליטה פנימית וחיצונית בהתרחשויות.

2. שיטה מכוונת לסימפטום: להקלתו, שינויו או הסרתו, בין אם גופני או נפשי/רגשי (פוביה, כאב, הרגל). אין להסיר סימפטום המשמש כהגנה מדיכאון או פסיכוזה, לכן הדבר חייב להתבצע ע"י איש מקצוע ולא ע"י חובבים.

3. שיטות דינמיות מכוונות לתובנה: מטרתן לאפשר למטופל להבין מה גורם לבעיותיו, לטפל בקונפליקטים, להשיג בגרות ובשלות אישית מבחינה קוגניטיבית, אפקטיבית וחברתית.

ילד מתאים לטיפול בהיפנוזה אם:

1. מגיב לשיטות אינדוקציה היפנוטיות.

2. ניתן לטפל בבעיה ע"י היפנוזה.

3. הילד מגיב בחיוב למטפל.

4. יש לילד מוטיבציה לפתרון הבעיה.

5. ההורים מסכימים לתוכנית הטיפולית.

ההיסטוריה של טיפול בהיפנוזה בילדים

תיאורים על שימוש בהיפנוזה בילדים ובני נוער קיימים מאז החל השימוש בהיפנוזה ע"י ראשוני המהפנטים בעידן המודרני: פראנץ אנטון מסמר (1734-1815), ג"ון אליוטסון (1791-1868) וג"יימס ברייד (1795-1860). בחלק מהמקרים ההיפנוזה שמשה כאמצעי טיפולי ובחלק בוצעה כניסוי לשם הבנה של התהליכים ההיפנוטיים.

אוגוסט אמברוז ליבולה (1823-1904) אסף מידע על 755 מטופלים בהיפנוזה ובדק ביטויים שונים של היפנוזה בניסיון להעריך את "עומק ההיפנוזה".

הגילאים בהם הסימנים להפנוט היו המשמעותיים ביותר היו בגילאי 7-13 שנים (55% היפנוזה עמוקה, 44% היפנוזה קלה יותר, ללא מטופלים שלא הגיבו כלל), לעומת גילאים בוגרים יותר בהם היו אחוזי הפנוט מעט נמוכים יותר וכ-5-10% שלא הצליחו להתהפנט.

גם מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הציגו תוצאות דומות , המדגישות את היכולת המוגברת להפנוט בגילאי הילדות.

המחקר בתחום ההיפנוזה בילדים תפס תאוצה בשנות ה-60 של המאה העשרים. London פיתח ב 1963 את ה Child Hypnotic Susceptibility Scale  (CHSS), דרוג שבעזרתו ניתן להעריך רמת היפנוטביליות (יכולת היפנוטית) בילדים. כשנבדקו 240 ילדים (10 בנים ו 10 בנות בכל גיל מ 5-16 שנים) ראו ששיא ההיפנוטביליות הינו בגילאי 9-12 שנים.

Morgan ו  Hilgard פיתחו את ה Stanford Hypnotic Clinical Scale for Children (SHCS-C), דרוג היפנוטביליות שאורך כ 20 דקות לביצוע.

קיימים מעט מאוד תיאורים בספרות המקצועית בתחום ההיפנוזה המעידים על הצלחה בטיפול בעזרת היפנוזה בגילאים מתחת ל 4-5 שנים. נראה שהמקרים שבהם הייתה הצלחה טיפולית, היו כאלו שבהם הצלחת הטיפול נבעה מקשר טיפולי שנוצר בין המטפל למטופל או מתהליך אחר שאינו היפנוזה.